בין מיקוד לבלגן – כל מה שאני צריכה זה קצת זמן...

מדי פעם יש לי תקופות כאלו, של חוסר מיקוד, פיזור דעת, עומס, בלבול. כן, אפילו לי שמלמדת אנשים אחרים איך להתמקד ולהיות יותר אפקטיביים.

איך אני מזהה את זה?

זה מתחיל בבלגאן בבית, פתאום הוא משתלט עליי, בכל מקום, במטבח, בסלון בחדר העבודה.

ממשיך בהתחלות בלי סיום – תכנית לימודים שרציתי לבנות, התחלתי והיא תקועה, פוסטים שהתחלתי לכתוב ולא סיימתי, קורס שלקחתי ואני לא מצליחה להגיע להרצאות ועוד ועוד.

ואז מגיע רגע של התעוררות – אני עוצרת, שמה לב למה שקורה, נבהלת, נלחצת (מה אם אני לא אצליח לחזור לפוקוס לעולם?) אחר כך נרגעת, כי הרי עשיתי את זה כבר כמה פעמים, הדרך חזרה לשליטה, פוקוס ואפקטיביות מוכרת, אני יודעת מה עובד בשבילי.

המתכון שלי לחזרה למיקוד:

1. אני מכריחה את עצמי לסיים משימות מההתחלה עד הסוף. מתחילה בדברים קלים: לסיים לעשות מדיח בלי לקפוץ לעשות עוד מיליון דברים באמצע, להתיישב לכתוב ולא לקום עד שאין לי פוסט גמור, ועוד, ולאט לאט מתחילה להעלות רמת הקושי.

2. ניקיון ובחירה – בדרך כלל התקופות האלו של הפיזור מלאות אצלי ברעש, אני מצטרפת למיליון קבוצות חדשות בפייסבוק וקבוצות מקצועיות בווטסאפ, נרשמת למלא הרצאות, קובעת המון פגישות שלא כולן ממש חשובות. אז אני מתיישבת רגע על המחשב, מקדישה לזה שעה, בוחרת – ומנקה: יוצאת מהקבוצות הפחות חשובות, מבטלת פגישות מיותרות, מניחה בצד פרויקטים רחוקים מדי. לא עכשיו.

3. רשימות רשימות רשימות – חוזרת לבסיס, מתכננת את השבוע, כותבת מיקוד אחד ליום, משימה אחת שאני ממש רוצה לסיים ושהיא הכי חשובה היום.

4. משמעת – עושה את מה שתכננתי. באדיקות.